עזבון המנוח ג'ין שלמה ואח' נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

1.זוהי תביעה של התלויים במנוח שהם גם יורשיו. המנוח נהרג בתאונת דרכים שארעה ביום 19.11.09. באותה תאונה נפגעה גם אשת המנוח, היא התובעת 2. יתר התובעים הם ילדי המנוח ואשתו.

2.בני הזוג עלו לארץ מהודו בשנת 1997. בני הזוג התגוררו בקרית ארבע. על פי חומר הראיות שהוגש לפני עד פטירת המנוח הוא עבד בעבודות שונות, כאשר לפני מותו עבד בחברה הנקראת חי שתיל. על פי תלושי השכר שהוגשו שכרו של המנוח הממוצע לפני התאונה היה כ-4,500 ₪. סכום המס שנוכה הוא שולי לחלוטין, ועל כן יש להעמיד את בסיס השכר לצורך תביעה זו על סכום של 4,500 ₪ נטו לחודש.

3.במהלך הדיון טען ב"כ התובעים כי שכרו של המנוח היה אמור לעלות עם השנים, ועל כן יש לקבוע שכר של 7,500 ₪ נטו כגובה השכר הממוצע במשק.

4.בעת שהמנוח נפטר הוא היה בן 44. עברו התעסוקתי כפי שהוגש במסגרת חומר הראיות כלל תקופות רבות בהן לא עבד המנוח כלל. לא הונחה לפני תשתית ראייתית מספקת כדי לקבוע ששכרו של המנוח היה עולה עם השנים.

5.הוגשו לפני ראיות לרבות תלושי שכר וטופס 106 ביחס לאשת המנוח שעבדה סמוך לתאונה. עולה כי אשת המנוח השתכרה כ-4,800 ₪ לחודש, וגם כאן מדובר על ניכויי מס שוליים אם בכלל. לפיכך לצורך תביעה זו יש לקבוע בסיס שכר של 4,800 ₪. אמנם, בחקירה הנגדית ענתה אשת המנוח כי כיום אינה עובדת. יחד עם זאת, לא ניתן לכך ביטוי בתצהיר עדותה, שהיווה למעשה עדות יחיד בתביעה זו. כמו כן, לא ניתן הסבר מדוע הספיקה לעבוד.

6.עוד עלה מהנתונים כי התובעים מקבלים מהמוסד לביטוח לאומי קצבת שארים המגעת כיום לסכום של 5,177 ₪ לחודש.

7.התובעים לא הביאו עדים נוספים מלבד אשת המנוח.

8.מתצהירה עלה כי היא נשאה למנוח בשנת 1989, וכי בני הזוג עלו יחדיו מהודו לישראל. לבני הזוג 4 ילדים שנולדו בשנים 1993, 1995, 1997, 1999. בני הזוג טיפלו יחדיו בילדים וכן דאגו יחדיו לכל צרכי הבית. המנוח עבד במס' עבודות כאשר בעבודתו האחרונה עבד כאיש אחזקה כללי. מדובר במשתלה גדולה שיש לה מס' סניפים ברחבי הארץ. עוד נאמר בתצהיר כי המנוח היה עובד מהשעה 08:00 עד לשעה 17:00. הוא היה לוקח את הילדים לבית הספר ולאחר העבודה היה עוזר בטיפול בילדים. עוד נאמר כי המנוח הוא זה שניקה את הבית, היה עושה קניות, ומבצע פעולות שונות הקשורות לבית.

9.לא הובא עד כלשהו ממקום העבודה כדי לתמוך בטענה כי שכרו של המנוח היה עולה.

10.לא הוגשה קבלה עבור הוצאות הקבורה או המצבה, ורק נטען בתצהיר כי הוצאות הקבורה היו 15,000 ₪, מבלי שניתן פירוט כלשהו.

11.הצדדים הגישו תחשיבי נזק וכן הוגשו על ידי הנתבעת 3 חוות דעת אקטואריות של האקטואר גד שפירא. התובעים לא הגישו חוות דעת מטעמם, ולא חלקו על הנאמר בחוות הדעת. חוות דעת אחת התייחסה לחישוב הפסדים על פי הלכת השנים האבודות, חוות הדעת השנייה התייחסה לחישובים על פי אובדן תמיכה בתלויים, ואילו חוות הדעת השלישית התייחסה להיוון קצבת השארים המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי.

12.לאור כל זאת, יש לעבור ולדון בחישוב הפיצויים.

13.לא הייתה מחלוקת לגבי סכום הפיצוי בעבור כאב וסבל שהוא רבע מהפיצוי המקסימלי על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. סכום זה עומד כיום על 46,000 ₪.

14.מחוות הדעת האקטואריות עולה כי חישוב ההפסדים על פי הלכת השנים האבודות הוא גבוה יותר מחישוב ההפסדים לתלויים. לפיכך, ייערך חישוב הפיצוי על פי הגבוה מבין השניים היינו על פי הלכת השנים האבודות. על פי חוות הדעת שהוגשה, ההפסד לעיזבון עקב מות המנוח הוא מקדם של 158.54 לכל שקל הכנסה שהרוויח המנוח. חישוב זה כולל את ההפסד לעבר ולעתיד. לפיכך מתקבל סך של 713,430 ₪. מסכום זה יש להפחית את ניכוי חסכון יד המנוח ביחס להכנסה החודשית של האלמנה. על פי חוות הדעת נקבע מקדם של 46.61, על בסיס שכר של 4,800 ₪, מתקבל סך של 228,730 ₪. יוצא אפוא, כי ההפסד לעיזבון הוא סך של 484,700 ₪.

15.התובעים טענו כי הם זכאים לפיצוי עבור אובדן שירותי אב ובן זוג, וכן להוצאות מוגברות שנגרמו עקב מות המנוח. הנתבעת טענה כי לא הובאו ראיות בעניין זה כמו הפסדים מוכחים עקב מות המנוח. יחד עם זאת, אין ספק כי מותו של המנוח הותיר אחריו חלל לא רק במובן הרגשי אלא גם במובן המעשי. על האלמנה מוטל היום נטל של ביצוע תפקידים שבעבר נשא בהם המנוח כפי שפורט בתצהיר האלמנה. גם אם לא הובאו ראיות להוצאות מוגברות, ברור כי הנטל שרובץ היום על האלמנה מצריך ממנה להקדיש שעות נוספות לטיפול בילדים ובבית. גם כלפי הילדים מדובר באובדן שירותי האב כפי שפרטה האלמנה בתצהירה. בנסיבות אלה ולאור הסכומים שנקבעו בפסיקה, כאשר אין לפני ראיות להוצאות מיוחדות מוגברות, אני קובע פיצוי גלובלי של 100,000 ₪.

16.באשר להוצאות האבל והקבורה, אמנם לא הוגשו קבלות, אולם ידוע הוא כי במהלך ימי האבל קיימות הוצאות שונות וכן הוצאות עבור המצבה, ולפיכך אני קובע בראש נזק זה סכום של 10,000 ₪.

17.לפיכך, הסכום הכולל של הנזק שנגרם לעיזבון הוא סך של 640,700 ₪. מסכום זה יש לנכות את הקצבה שמקבלים התובעים על פי החישוב שבחוות הדעת האקטוארית, לעבר ולעתיד, סכום של 542,300 ₪.

18.לאור האמור, יתרת הפיצוי לתשלום היא סך של98,400 ₪.

19.לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 98,400 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, וכן הוצאות המשפט.